פרופ' ניב אחיטוב, נשיא מרכז אקדמי דן: "בעתיד הקרוב נגיע לעולם ללא פרטיות"

פרופ' אחיטוב הציג תוצאות מחקר בינלאומי לו היה שותף, אשר קובע כי יתרונו של פייסבוק עבור בני נוער הינו שהוא רחוב ללא השגחת מבוגרים וכי תמורת פרסים והטבות למיניהן הם מוכנים לוותר על הפרטיות

"בעתיד הקרוב יהיה עולם ללא פרטיות. הפרטיות כפי שהיא נתפסת על ידי דור המבוגרים – המהגרים הדיגיטליים, אשר לא נולדו לעידן האינטרנט והרשתות החברתיות אלא רק למדו להשתמש בהן, שונה מאוד מזו של בני נוער שנולדו לתוך הרשת כחלק מהסביבה שלהם, והם אלה אשר בעוד 15-20 שנה ינהלו את העולם". דברים אלו אמר פרופ' ניב אחיטוב, נשיא מרכז אקדמי דן, שנשא את הרצאת הפתיחה בטקס הענקת הפרסים בתחרות השנתית לאתרי אינטרנט ומובייל, Webi Awards 2012 שנערכה על ידי אנשים ומחשבים.

"בני נוער מתייחסים לאובדן הפרטיות בסלחנות רבה יותר מאשר מבוגרים. קיים פער נרחב בין האופן בו בני הנוער תופסים את החשיבות של פרטיותם, לבין פעילותם בחיי יום יום ביחס לשמירה על פרטיות זו", ציין אחיטוב. "הרשתות החברתיות נחשבות כחלק מהחיים של הצעירים – הילידים הדיגיטליים. בני הנוער מוכנים לוותר על פרטיות באופן חלקי, תמורת 'פרסים' שונים. לעומתם, למבוגרים יש יותר מודעות להגנה על המידע ולפרטיות. מבוגרים משתמשים יותר במייל וצעירים פועלים יותר ברשתות חברתיות". מרבית הצעירים (בישראל – כ-60%) מבלים מול מסך מחשב מעל שלוש שעות ביום (בימי חול).

פרופ' אחיטוב הציג תוצאות מחקר בינלאומי, שניזום על ידי האיחוד האירופי, אשר הוא היה שותף לו, שנעשה בקרב קרוב ל- 1,500 בני נוער מחמש מדינות באירופה וכן בישראל, אשר בחן את תפיסת הפרטיות של בני נוער בגילאים 16 עד 18. המחקר נועד לבחון את השלכות הטכנולוגיה העתידית על פרטיות. הוא מומן על ידי האיחוד האירופי ונערך בגרמניה, אוסטריה, בלגיה, פינלנד, פולין וישראל, שהייתה המדינה ממנה נדגם המספר הרב ביותר של בני נוער (למעלה מ-300).

דוגמה לחוסר המודעות להשלכות של בהעדר הפרטיות, הסביר פרופ' אחיטוב, הייתה בתסריט היפותטי שהוצג למשתתפי המחקר, לפיו הם נכנסים לקניון ומציעים להם להרכיב צמיד המשדר את מיקומם בקניון ומדווח היכן מול איזה חנות נעצרו ולאן נכנסו וכמה זמן שהו בכל נקודה, מעין מעקב טוטלי, בדומה לצמיד אלקטרוני של אסירים. בתמורה, עונדי הצמיד מקבלים הטבות מסוימות, כמו הנחות, קיצור תורים ועוד. כך עלה במחקר, כי רבים מבני הנוער היו מוכנים לענוד את הצמיד, ו-86% מהם ראו רק או בעיקר את היתרונות הגלומים בענידת הצמיד.

במסגרת המחקר נשאלו בני הנוער על יחסם לפרטיות. 76% מהנסקרים השיבו כי הפרופיל הציבורי שלהם מפורסם באופן חלקי ו-12% במלואו. רבים מהם הודו, כי הם נותנים את סיסמתם האישית לסביבתם: 25% מהם נותנים הסיסמה לאח או לאחות, 25% להורים, 20% לחבר או חברה ו-8% לחבר של חבר".

דוגמה נוספת לפער בין תפיסת הפרטיות של הצעירים לבין מימושה, הייתה במענה לשאלה עם מי אתם מעדיפים לדבר ברשת. כך, בסולם של 1 עד 5, השיחה עם זרים קבלה ציון של 1.46,  1.94 הוא הציון לשיחה עם חברים מקוונים אותם לא פגשו מעולם, 3.19 לחברים אוף-ליין – משמע כאלה שהם מכירים בעולם הפיסי, ו-3.76 עם חברים של ממש.

פרופ' אחיטוב טען שהצורך בפרטיות הוא תכונה נרכשת ולא גנטית. למשל, אבותינו הפרה-היסטוריים חיו במערה בה לא היתה כלל פרטיות. אם כך, אין מניעה שהצורך הזה ייעלם בין אנשים שנולדו לתוך עולם של רשתות חברתיות, בדומה לשינוי שגרמה טכנולוגיה חדשה אחרת בזמנו – הגלולה – להתנהגות בקרב מרבית האוכלוסייה בעולם המערבי. הממצאים הצביעו על כך שתוצאת ההתפתחות הטכנולוגית היא אובדן ערך הפרטיות לטובת ערך החברתיות, שהיא לעיתים שכיחות חברות מדומה.

עבור בני נוער, סיכם פרופ' אחיטוב, "פייסבוק זה רחוב בלא מבוגרים. זה לא מקום למצוא חברים. זה לא בית ספר או בית, אלא מקום בו אפשר לעשות מה שרוצים".